<h1>האגודה — יבמות</h1>
<h2>דף יא:</h2>
[יבמות פ"ח ע"א] דילמא משום דאישתיק דשתיקה כהודאה דמיא. פירש ר"י כיון דשתיק נראה לו אמת ויודע קצת שיש רגלים לדבר. אבל ליכא למימר שיודע בודאי.
י"ד חילוקים יש בעניין נאמנות באיסורין דבר שהוא ספק ולא איתחזוק לא איסור ולא היתר עד אחד נאמן להתירו כדמוכח הכא וכל שכן שנאמן לאוסרו. ב' היכא דאיתחזק היתירא ואמר עד אחד איסורא אינו נאמן, כדמוכח פרק הניזקין [נ"ד ע"ב] גבי טהורות שעשיתי עמך וכו'. ג' היכא דאיתחזק איסורא ואמר עד אחד התירא אינו נאמן כדמשמע הכא גבי טבל דנאמן הבעל משום דבידו הוא הא לא בידו אינו נאמן. ד' כל אדם נאמן על שלו. ה' עמי הארצות אינם נאמנים על שלהם ואפילו על שאינו שלו היכא דחיישינן לגומלין. ו' האומר לחבירו טבל שלך ניתקן כי אמרתי לפלוני לתקנו והוא אומר לא תיקנתיו אינו נאמן. ז' נאמנת אשה לומר אשת איש הייתי וגרושה אני כיון דלא איתחזק איסורא. ח' אשת איש שאמרה מת בעלי. ט' חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות הן בחזקת מתוקנים ומפרש בירושלמי [מעשרות פ"ג ה"א] שמת ביישוב הדעת. י' אינו נאמן לומר כהן אני להאכילו בתרומה. (במרדכי מפרש הטע' בדף ת"ס ע"ב ובאשרי בגיטין פ' הניזקין דף ק"ח ע"א). י"א דבר שהוא בידו של אדם אפילו איתחזק היתרא נאמן הוא לאוסרו ואפילו עד אחד מכחישו כדאמרי' פ' הניזקין [שם] גבי טהרות הואיל ובידו. י"ב דבר שאין עתה בידו ואיתחזק היתירא ואמר נטמאו אינו נאמן אפילו אם שתק הבעל דמצי למימר אחרי כן איני מאמינך ומלמדין אותו לומר כן. י"ג אפילו דבר שאין עתה בידו ולא אשכח לבעלים וכי אשכחיה מיד א"ל נאמן וכזה משמע פרק הניזקין [שם]. י"ד עד אחד אמר אכלת חלב או נטמאו טהרותיך בפניך והלה שותק התם הויא שתיק' כהודאה כיון דהוה ליה לידע.
[יבמות פ"ז ע"ב] האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך בא בעלה וכו'. פסק רב אלפס לא שנא נישאת על פי עד אחד לא שנא נישאת על פי שני עדים.
<h2>דף יג:</h2>
[יבמות ל"ד ע"א] אם הייתה שבת והוציאה בפיו חייב. פר"י והא דאמרינן [שבת צ"ב ע"א] בפיו ובמרפיקו פטור שאין דרך הוצאה בכך. הני מילי דלא נהנה בהך הוצאה. אבל הכא דנהנה בהך הוצאה חשיבה דרך הוצאה כדאמרינן [עירובין צ"ט ע"א] השתין ורק חייב.
